כיצד חודר גז הראדון למבנה?

קיימים שני מקורות לחדירת גז הראדון למבנים: 1.האדמה 2. פליטה של חומרי הבנייה.

בחדרים צמודי קרקע, במרתפים ובמקלטים המקור הראשי לחדירת ראדון למבנה הוא מהקרקע.
בקומות עליונות, בעיקר בחדר הממ"ד, פליטת הראדון מחומר הבנייה (בעיקר מבטון מסיבי) יכולה לגרום לריכוז גבוה של ראדון.

המרכיבים המשפיעים על חדירת גז הראדון למבנה:

1.    הקרקע: ריכוז הראדיום באדמה, לחץ האוויר, טמפרטורה ולחות.
2.    האטמוספרה: תנועות האוויר, לחץ האוויר, הטמפרטורה, לחות, מזג האוויר ועוד.
3.    פרטים בבניין: חומר ושיטת בנייה, עובי הרצפה או קירות צמודי קרקע.
4.    פתחים לקרקע: צנרת מים, גז, ביוב, חשמל, שברים או סדקים ברצפה ועוד.
5.    המפלס במבנה: מרתף, קומה צמודת קרקע, קומה עליונה.
6.    אטימות המבנה: אטימות החלונות ודלתות, פתחי אוורור.  
7.    הרגלי אוורור: תדירות פתיחה וסגירה של דלתות וחלונות, הפעלת מערכת אוורור.
8.    חומרי בנייה: קצב אקסלציה מקירות, מרצפה ומתקרה.

חדירת גז ראדון למבנה צמוד קרקע

ריכוז  גבוה של גז ראדון בבית הוא תוצאה של הבדלי לחץ אוויר בתוך הבית ומחוצה לו. תוצאה מכך היא שאיבת ראדון מהאדמה לתוך הבית. הסיבות האופייניות להפרשי הלחצים הן :

           •    מערכות מכניות למיזוג ואוורור הפולטות אוויר החוצה ואינן מאפשרות כניסת אוויר נקי לבית, האוויר המגיע לבית הוא                 אוויר רווי ראדון מהאדמה.

           •    רוח הנושבת מחוץ לבית יוצרת שקע ברומטרי נמוך בגלל הצטברות אוויר חם בתוך הבית. האוויר החם עולה כלפי                        מעלה ויוצר מצב של לחץ שלילי הגורם לחדירת גזים מחלקו התחתון של הבניין (אפקט ברנולי).

           •    סדקים, פתחים ברצפה, מעברי צנרת לא אטומים, תפרים ברצפת הבטון שהם תוצאה של תוספת בנייה.

פליטת ראדון מחומרי בנייה

כל חומרי הבנייה הבסיסיים (בלוקים לבניה, בטון, ריצוף, קרמיקה) עשויים מאדמה. בכל סוג של קרקע קיימים היסודות הרדיואקטיביים הטבעיים אורניום-238, אורניום-235, תוריום-232 ואשלגן-40 ביחד עם בנות התפרקותם. כל חומר בנייה מכיל את כל היסודות האלה.

גז הראדון (ראדון-222) הוא בת של ראדיום-226 ששייך לשרשרת דעיכה של אורניום-238. תוחלת החיים של אורניום-238 הוא 4 מיליארד שנים. לכן, כל חומר בנייה יפלוט תמיד ראדון.
כיון שבכל חומרי הבניה קיימת כמות מסוימת של ראדיום-226, היא פולטת ראדון. חלק מהראדון נשאר כלוא בתוך הבטוןוחלק משתחרר לתוך הנקבוביות. החלק השני יכול לצאת מהבטון לחלל החדר. כשאטומי ראדון יוצאים מהנפח המקרוסקופי של נקבוביות הקיר הם מתפזרים בחדר. חלק מאטומים מתפרקים באוויר וחלק עוזבים את החדר בגלל זרימת האוויר מהחדר החוצה.
אחרי כ- 40 שנות מחקר בהן בוצעו מספר רב של מחקרים וסקרים בכל העולם ובארץ, תופעת הפליטה של ראדון מחומרי בנייה מוכרת היטב.