ניטור של חומרים כימיים באוויר

  מתכות:

* אבק (אבק מזיק - סיליקה, כלל אבק ועוד)
* סיבים: אסבסט, צמר סלעים, סיבי זכוכית
* חומרים אורגניים (איזוציאנטים - MDI, TDI, TNT, פנול, פורמאלדהיד, גלוטראלדהיד)
* ממיסים אורגניים
* חומצות ובסיסים
* מלחים אנאורגניים (ציאנידים, כלורידים, ניטרטים, פוספטים, פלואורידים, סולפטים ועוד)

גזים:

* פחמן חד-חמצני CO
* פחמן דו-חמצני CO2
* חמצן O2
* גופרית דו-חמצנית SO2
* תחמוצות חנקן NO2
* חנקן חד-חמצני NO

גורמים פיסיקליים:

* רעש
* מיפוי רעש
* דוסימטריה
* רעש התקפי
* עומס חום

 גורמים ביולוגיים:

* עובשים
* פטריות
* חיידקים

תנאים פיסיקליים ונוחות אקלימית (תסמונת הבניין הסגור)

* טמפרטורה אפקטיבית (לחה, רטובה וקרינה)
* מהירות זרימת אוויר
*תחלופות אוויר
* לחות
* עוצמות הארה

בדיקות יעילות מנדפים

* מהירות פנים
* מהירות לכידה

בדיקות סביבתיות | אוויר

אוורור לשמירה על הבריאות
יכולתו של האדם לעבוד, נוחותו ובריאותו תלויים באיכות האוויר ובמצב האוויר שבסביבתו. תנועת האוויר מזרזת את פיזור חום הגוף, ותחלופתו מזרימה אוויר טרי הסופג אדים ומקרר את הגוף.

נוחותו ובריאותו של האדם תלויים באוויר שבסביבתו: ניקיון האוויר; טריותו; הטמפרטורה שלו, רמת הלחות ומהירות זרימת האוויר. במבנים מאוכלסים נפגעת איכות האוויר בהשפעת תהליכי הגוף ופעילויותיהם של בני האדם המאכלסים אותו – פחמן דו-חמצני ואדי מים הנפלטים מהריאות לאוויר ואורגניזמים מזהמים נפלטים בשעת שיעול, עיטוש וגם בנשיפה רגילה. ריחות גוף גורמים להרגשה לא נעימה. ממחקרים עולה שריחות גוף וריחות של המון אדם גורמים לאובדן התיאבון, לבחילה ולכאבי ראש. נפח האוויר הטרי בתוך חלל מאוכלס, מוגדר, צריך להפיג את תחושת ריחות הגוף. כמות האוויר הטרי שיש להכניס לתוך חלל סגור תלויה במספר האנשים במקום, בניקיון גופם ובפעילויותיהם.

הפסדי חום של הגוף
גוף האדם יוצר חום כל הזמן. כמות החום גדלה עם העלייה בפעילות. לדוגמא: BTU 400 לשעה במנוחה ו - BTU 1,400 לשעה בהליכה של 6 ק"מ (BTU = מדד תרמי. 4 BTU = 1 קילו-קלוריה). טמפרטורת הגוף היא כ- C °36.6. עלייה ב - C °5 עלולה להיות קטלנית. הגוף איננו מסוגל לאגור חום ולכן הוא חייב לפזר את החום מיד, בקצב שבו הוא נוצר. בסביבה קרה הפסדי החום מהירים. בסביבה חמה, בנוסף להאטה בפיזור החום – הגוף גם קולט חום מסביבתו. החום משפיע על היכולת לעבוד ומפחית מהיעילות. פעילות ממושכת באקלים חם מתישה, ועלולה לגרום למכת חום ולהתעלפויות.

טמפ' הגוף מווסתת באמצעות 3 תהליכים: קרינה, הולכה ואיוד, המושפעים מטמפרטורת הסביבה:
קרינה: הגוף מפזר חום וקולט חום בקרינה. הפסדי החום בחללים המקרינים קור גדולים יותר מהחום הנקלט בגוף. משטחים חמים מקרינים חום נוסף.
הולכה: החום עובר בהולכה ע"י האוויר העוטף את הגוף. אוויר שהוא קר יותר מעור האדם גורע ממנו חום ואוויר חם יותר מוסיף לו חום. באוויר "עומד" מקבלת שכבת האוויר הקרובה את טמפרטורת הגוף ומפסיקה לקרר אותו. תנועת אוויר מזרזת את פיזור חום הגוף.
איוד: כאשר ההולכה והקרינה אינן מספיקות לפזר את חום הגוף מופעלות בלוטות הזיעה. החום מתפזר לסביבה ע"י איוד הזיעה מעל פני העור. האיוד תלוי בלחות האוויר הסובב: אוויר יבד מסוגל לספוג אדים וגורם לאיוד הזיעה. אוויר רווי באדי מים, איננו יכול לקלוט אדים ולכן איננו מסייע באיוד. אוויר "עומד" ליד העור סופג אדים, הופך רווי ואיננו תורם לקירור הגוף. אוויר בתנועה מתחלף ומזרים שכבות טריות, בלתי רוויות שסופגות את האדים ומקררות את הגוף.

מיפרט לאוורור במקומות תעסוקה
מיפרט של מכון התקנים בנושא אוורור במקומות תעסוקה שבהם לא נדרשות כמויות חריגות של אוויר מכל סיבה שהיא מגדיר "אוויר פנים-מבני בעל איכות קבילה" כאוויר שאין בו מזהמים מוכרים בריכוזים מסוכנים, ושיותר מ-80% מהאנשים או יותר, הנחשפים אליו אינם מביעים אי-שביעות רצון. שיטות האוורור להשגת "אוויר באיכות קבילה" יכולות להתבסס על הספקת אוויר באיכות ובכמות הדרושה, ו/או בקרה על איכות האוויר שבתוך המבנה. אוורור יכול להיות טבעי או מכני (מאולץ). באוורור טבעי משבי הרוח מחדירים אוויר חיצוני לחללים ומאפשרים תחלופת אוויר. כאשר אין חדירה מספיקה של אוויר צח כדי ליצור אוורור נאות יש להוסיף אוורור מאולץ. מערכת האוורור צריכה להיות מתוכננת ומותקנת כך שהאוויר יפוזר באופן שווה בחלל המאוכלס. בתכנון אספקת האוויר יש לדאוג שלא לחרוג מאיכות האוויר הנדרשת במיפרט לגבי האזור המאוכלס.

גבולות הסיבולת
יכולתו של האדם לשאת תנאי סביבה חמים ולחים תלויה ב"טמפרטורה האפקטיבית", בלחות היחסית ובמהירות האוויר הזורם. טמפרטורה אפקטיבית היא מדד לתחושת הנוחות התרמית של האדם, הכולל את השפעת הטמפ' על האוויר, הלחות שהוא מכיל ומהירות זרימת האוויר. הטמפ' האפקטיבית הנוחה לאדם משתנה בהתאם ללבושו ולרמת הפעילות שלו. יש לתכנן את אספקת האוויר כדי למנוע רוחות פרצים בלתי מבוקרות במבנה ומשבים מטרידים על פני מקום עבודתם של העובדים. מהירויות זרימת האוויר המעניקות תחושת נוחות לעובד נקבעו בניסויים שונים. מהירות האוויר בחללי עבודה לא תעלה מעל ל-0.25 מ'/שנייה (15 מ'/דקה). כשמהירות זרימת האוויר גבוהה מהרמה הזאת – העובדים מתלוננים על רוח פרצים, אי – נוחות, הצטננויות ועוד; כאשר מהירות זרימת האוויר נמוכה מ- 0.15 מ'/שנייה (9 מ' לדקה) העובדים חשים אי נוחות ומתלוננים על יובש והרגשת מחנק. ככל שטמפרטורת האוויר גבוהה יותר – מומלץ להגביר את מהירות זרימת האוויר (בגבולות המומלצים); מספר החלפות האוויר באולמות מאפשר להגיע לתחושות נוחות, סילוק מזהמים והעלאת רמות החמצן בתערובת האוויר התוך – מבני.

חיידקים קטלניים במערכות למיזוג אוויר

במערכות מרכזיות של מתקני אוורור ומיזוג אוויר בבניינים ובמאגרי מים שלא טופלו ותוחזקו בצורה נאותה, עלולים להתפתח חיידקים – הגורמים להתפרצות מחלות זיהומיות בקרב השוהים בבניינים ה"חולים" האלה.

מערכות מיזוג האוויר המרכזיות, שנועדו לשפר את איכות האוויר התוך מבני, מונעות, במקרים רבים, תחלופת אוויר בחללי המבנים ויוצרות קרקע נוחה להתפתחות חיידקים ומזהמים, המתפשטים בכל המבנה דרך תעלות האוורור המרשתות אותו. זוהי "תסמונת הבניין החולה", המאופיינת בתלונות של הדיירים והשוהים בבניין על תחושות קשות ותחלואה במגוון מחלות זיהומיות, ללא סיבה נראית לעין.
מחלת הלגיונרים היא מחלה זיהומית המועברת ע"י חיידק ה"לגיונלה". המחלה זוהתה לראשונה בשנת 1976 בארה"ב, בעקבות התפרצות מחלת חום בקרב באי כנס של חיילי לגיון אמריקאים, שנערך בבית מלון בפנסילבניה. 29 מהלגיונרים מתו כעבור מספר ימים. המומחים שחקרו את המקרה זיהו חיידק שלא היה מוכר עד אז (ולכן נקרא "לגיונלה" – ע"ש אותם לגיונרים). החיידק מתפתח במיקווי מים עומדים: אגמים, שלוליות בוץ וכד'. החיידק – שחי מאז ומתמיד באדמה – התמקם במערכות צנרת, מיזוג אוויר ומיכלי אגירת מים בבניינים. ככל שמצע הגידול של החיידק קרוב יותר לאדם – גובר הסיכון להדבקה. לדוגמה: מיתקנים להגברת לחות בבניינים; מערכות מיזוג אוויר וקירור; מיתקני מקלחת ביתיים הניזונים ממיכלי אגירה; מחממים למי שתייה; מדחסי אידוי; מרססים ועוד. החיידק מופץ ברחבי המבנה באמצעות מערכות סיחרור האוויר, לאולמות ולמערכות המים. המחלה היא אחד הגורמים השכיחים לתסמונת "הבניין החולה", המאפיינת בניינים רבי קומות ומבנים סגורים עם מערכות בקרת אוויר מרכזיות. תקופת הדגירה של המחלה: 5 – 10 ימים. החיידק גורם לזיהום קשה בריאות ולפגיעה רב – מערכתית שעלולה להסתיים במוות. חיידק ה"לגיונלה" גורם ל – 2 מחלות:
"קדחת הפונטיאק" – מחלה קלה יחסית דמוית שפעת.
"מחלת הלגיונרים" – הקטלנית.
95% מהנחשפים לחיידק נדבקים בה. היא מתבטאת בדלקת ריאות חריפה ולמוות של כ – 1% מהנפגעים (ובמקרים הקשים – כ 15% מהנפגעים). המחלה איננה מועברת בהדבקה מאדם לאדם והיא איננה מגפתית (אפידמית). החיידק חודר לגוף האדם דרך האוויר שהוא נושם. לעתים מתרחשת התפרצות כאשר מספר אנשים באותו מקום ובאותו זמן לוקים במחלה.
לדוגמה:

* בארץ – המחלה זוהתה לראשונה בשנת 1979. מדי שנה נרשמים בישראל כ – 20 מקרים של לגיונלה. המקור בד"כ, איננו ידוע. בשנת 2003 התפרצה המחלה במלון באילת. 2 אורחים קשישים שפיתחו מחלות חום אושפזו במצב קריטי בבית החולים. המלון נסגר, אורחיו הועברו למלונות אחרים וכל מערכות המים, הג'קוזי ומיזוג האוויר חוטאו.

* בעולם – נפטרו מהנגיף אנשים רבים שנדבקו במחלה ב"מבנים חולים" של בתי חולים, מבני תעשייה, ירידים מסחריים (בבלגיה, לדוגמה, ביקרו ביריד כ – 60,000 איש. 80 נדבקו בזיהום ו – 4 נפטרו מהמחלה), נוסעי ספינה שנחשפו לחיידק במיתקני הרחצה, מבקרים באולם אירועים במרכז קהילתי (130 לקו בדלקת ריאות קטלנית ו – 4 נפטרו) ועוד.

אדם בודד איננו יכול להתגונן מפני המחלה מפני שאיננו יכול להימנע ממנה. סיכון מוגבר יש לקשישים, חולים כרונים ואנשים עם מערכת חיסון לקויה. תסמיני המחלה דומים לאלה של שפעת. אם מזהים את המחלה מוקדם – הטיפול בה קל יותר מבשפעת: טיפול אנטיביוטי בטטרציקלין יכול לקטול את החיידק. אך כשלא מטפלים בה כנדרש היא עלולה להידרדר ולהסתיים במוות. מקרי מוות מתרחשים בשל אבחון מאוחר או אבחון שגוי של התסמינים, המוביל לשימוש בתרופות אנטיביוטיות המוכרות לטיפול בדלקות ריאות, ואלה אינן משפיעות מהלך ההחלמה.

תחזוקה מונעת
בבניינים "חולים" אין תחלופת אוויר מספיקה, יש ריכוזים גבוהים של CO2 מזהמים וחומרים כימיים (חומרי פלסטיק חדשים הפולטים רעלים) המתפשטים בחללים הסגורים ועוד. מערכות מיזוג האוויר המרכזיות מעבירות את כל המזהמים (כולל עשן מפינות עישון לא נאותות) וחיידקים כדוגמת הלגיונלה, לרחבי הבניין ולכל הקומות. חיידק הליגיונלה גורם לזיהום קשה בריאות ולפגיעה רב – מערכתית שעלולה להסתיים במוות. כדי להפחית חלק מהבעיות אשר גורמות לתלונות הדיירים בבניינים ממוזגים,
מומלץ:

להגדיל את כמות האוויר החיצוני במערכות האוורור, ולפתוח חלונות, בכל מקום שניתן. נפח האוויר הטרי עבור עובד הוא 10 ליטר/ שנייה ומהירות זרימת האוויר: עד 9 מטר/דקה בחורף ועד 15 מטר/דקה בקיץ. הריכוז המירבי של פחמן דו – חמצני (CO2) באוויר התוך – מבני צריך להיות קטן מ – 1,000 חל"מ; ריכוז הפחמן החד – חמצני (CO, רעיל! נפלט גם בעישון): 9 חל"מ; ורמת ה – 'VOC' = חומרים נדיפים ממיסים וכד' (כגון אדי צבע ממכונת הצילום): 0.1 (10%) מה – TLV של כל חומר בודד.

סילוק מקור הזיהום – בניקוי סדיר ובחיטוי של פתחי יניקת האוויר, המסננים ותעלות האוויר.

זיהוי מוקדם של החיידק. אם מזהים את החיידק מוקדם, קל לטפל בו (יותר מאשר בשפעת) אך אם לא מזהים אותו – התוצאה עלולה להיות קטלנית.

במבנה שבו מקפידים על עמידה בדרישות תקנים בינלאומיים מקובלים בנושא, ניתן למנוע בקלות התפתחות של תנאים המובילים ל"תסמונת הבניין החולה".